החלטה בתיק בש"א 11014/07

1. כללי

לפני בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה נגד המבקש, מהטעם שאינו עומד בתנאים שנקבעו בהחלטת כב' הרשם גלדשטין מיום 6.3.07, במסגרת בקשה שהגיש המבקש לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (בש"א 17942/05).

2.         הצדדים

2.1  המבקש, גיאולוג, המתמחה באיתור שטחים להקמת מחצבות.

2.2  המשיבה, חברה בע"מ רכשה זכויות במקרקעין המצויים בישוב צופים (להלן: " היישוב"), לפי הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל משנת 1992 שמטרתו בניית שכונת מגורים ובה כ-1200 יחידות דיור. המשיבה בחנה ביחד עם תאגיד בשם לידר קומפני 1992 בע"מ (להלן: " לידר"), שהינה חברה קבלנית העוסקת בבניה ברחבי הארץ אפשרות של הקמת מחצבת אגרגטים בסמוך ליישוב, בין לצורך הקמת הפרויקט ובין לצרכים מסחריים (להלן: " המחצבה") . יבואר כי חלק מניות בכל אחד משני התאגידים, דהיינו המשיבה ולידר מוחזקות על ידי מר לב לבייב (להלן: " לבייב").

4.    לעמדת המבקש הוא התבקש בשנת 1992 על ידי המשיבה, לידר ולבייב, לאתר שטח מתאים

ליד היישוב לשם הקמת המחצבה. לעמדתו, סוכם עם שלושת הנ"ל, שאם היוזמה תצא לפועל הוא יהיה זכאי ל 10% משווי הפרוייקט או לחלופין לסכום מסוים מכל חומר חציבה שיימכר או שיהיה בו שימוש על ידי הגורמים האמורים. המחצבה החלה לפעול בשנת 1994 אך לטענתו לא שולם לא כל שכר תוך דחיית כל טענותיו לתשלום המגיע לו.

5.       בנסיבות אלה, הגיש המבקש התביעה לבית משפט זה, (ת.א 1302/00) נגד המשיבה, לידר ולבייב (להלן: " הנתבעים"), במסגרתה עתר לחייב הנתבעים לשלם לו סך של  2,500,000 ש"ח בגין פועלו בקשר עם המחצבה ובכלל זה עבור בדיקות גיאולוגיות והכנת תוכנית להפעלת מחצבה, בתמורה לסכומים הנטענים בכתב התביעה (להלן: " תביעת המבקש") וזאת עד למועד הגשתה. הנתבעים כפרו בזכותו של המבקש לכל סכום. לטענתם, הם לא הקימו מחצבה אלא מופעלת מגרסה בלבד, כאשר כל הכרוך באתורה, הקמתה והפעלתה נעשה ביזמת ועל ידי לבייב וללא כל  מעורבות של המבקש. עוד נטען כי לא היה כל סיכום עם המבקש כנטען על ידו. תביעת המבקש התבררה לפני כב' השופטת (כתארה אז) גרסטל. הצדדים הסכימו לפיצול הדיון ובאופן שתחילה תוכרע שאלת החבות, ובשלב השני ובפוף להכרעה בשאלת החבות, יידון גובה הפיצוי.

6.       ביום 26.3.03 ניתן פסק דין בשאלת החבות שקיבל את עמדת המבקש (להלן: " פסק הדין החלקי"). בפסק הדין החלקי נקבע בין היתר כי גורם מוסמך מטעם הנתבעים, מר יצחק אלוש, (להלן: " אלוש"), פעל בשמם כאשר בכלל זה התקשר עם המבקש בהסכם מחייב, בידיעת לבייב, במסגרתו אף אושרה התמורה שתשלום למבקש. בית המשפט קבע כי המבקש פעל להקמת המחצבה ופרט את מעורבותו הרבה בנוגע לה (סעיף 5ד לפסק הדין החלקי), ובכלל זה שהמבקש הגה את רעיון הקמת המחצבה ואיתר את הקרקע (סעיף 5 ז לפסק הדין החלקי). נקבע במפורש כי המחצבה הוקמה בפועל ופעלה במלוא המרץ כאשר מופק ממנה חומר חציבה רב במשך שנים (סעיף 6א לפסק הדין החלקי). בית המשפט דחה את עמדת הנתבעים לפיה מדובר במגרסה בלבד. בית המשפט גם לא קיבל את טענת הנתבעים לפיה לא היה בינם לבין המבקש קשר. בשולי פסק הדין החלקי מאזכר בית המשפט שינוי חזית מסויים בהגנה שעה שנטענה לראשונה בסיכומים טענה מובלעת בזכות המבקש לשכר (סעיף 6ז סיפא לפסק הדין החלקי). לאור התוצאה אליה הגיעה בית המשפט, זכאי המבקש לתמורה ששיעורה יוכרע בפסק הדין המשלים. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק את סכום התמורה המגיע למבקש לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984. ביום 20.9.04 ניתן פסק הדין המשלים, בהתאם להסמכה האמורה של בית המשפט ולפיו חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך 1,750,000 ש"ח (להלן: " פסק הדין המשלים").

7.       הנתבעים הגישו ערעור גם על פסק הדין החלקי (ע"א 9065/03), ולאחר מתן פסק הדין המשלים, הגישו הנתבעים גם ערעור לגביו ואילו המבקש הגיש ערעור שכנגד (ע"א 9810/04). בית המשפט העליון דחה את כל הערעורים תוך התייחסות בעיקר לערעור השני על גובה הפיצוי נוכח פגם דיוני באשר לערעור הראשון שהוגש כערעור בזכות ולא כבקשת רשות ערעור ובציינו כי הנתבעים מיקדו את עיקר ערעורם על גובה הפיצוי ולא על החבות.

8.       הנתבעים לא השלימו עם ההכרעה בתביעת המבקש, ולמחרת פסק הדין, ביום 21.9.04 הגישה המשיבה נגדו תביעה, היא התביעה נשוא הבקשה שלפני. לעמדת המשיבה בשנת 1992 היא פנתה למבקש באמצעות צד ג', הכוונה אלוש, לקבלת ייעוץ גיאולוגי וכלכלי באשר להקמת אתר החציבה. בהמשך, הכין המבקש לטענתה חוות דעת עבורה ובה המלצות לפיהן אתר החציבה מתאים להקמת מחצבה כמו גם התקיימה פגישה של המבקש עם בעלי המניות של המשיבה, הכוונה למר לבייב. בסעיף  4 לכתב התביעה טענה המשיבה כי בעקבות המלצות המבקש ובהסתמך על מקצועיותו ובקיאותו בתחום החציבה, הקימה המשיבה את פרויקט החציבה בהשקעה של למעלה מ 4,000,000$ . בכתב התביעה נטען כי  לאחר חמש שנים בה הפיקה המשיבה אבן ראויה בכמות סבירה התגלו בעיות ותקלות באיכות וכמות האבן הניתנת לחציבה. משנת 1998 ואילך, החלה המחצבה לצבור הפסדים ניכרים. לעמדתה של המשיבה, רק בשנת 1999 התברר לה כי המבקש לא ביצע את הבדיקות הגיאולוגיות כנדרש ובטרם גיבש כנדרש את המלצותיו. לטעמה של המשיבה התרשל המבקש במלאכתו שעה שלא עמד על איכותו האמיתית של החומר באתר החציבה. עוד נטען כי המבקש הטעה את המשיבה בניתוחיו הכלכליים לגבי פרוייקט החציבה. לפיכך ונוכח התרשלותו הנטענת של המבקש כיועץ הגיאולוגי וכלכלי של המשיבה התבקש בית המשפט לחייב אותו לשלם למשיבה סך של 5,000,000 ש"ח והוצאות. המבקש כפר בטענות המשיבה תוך שהצביע על מניעות הקיימת בידה להעלות טענות עובדתיות הסותרות את עמדתה בתביעת המבקש כמו גם שהיא מעלה לראשונה בעבור שנים טענות בדבר הפסדים במחצבה, במיוחד שקודם לכן טענה שאינה מפעילה מחצבה אלא רק מגרסה קל וחומר שלא פעלה בהסתמך על פועלו של המבקש.

המשיבה הגישה במקביל לכתב התביעה בקשה לעיקול זמני אשר נדחתה על ידי כב' השופט

שילה, ולאחריה הוגשה בקשה נוספת לעיקול זמני, כאשר במהלך דיון בה לפני כב' השופט שילה, נמחקה בהסכמה. יצויין כי במסגרת בקשת העיקול, עתרו הנתבעים לעיקול זמני על כספים הנמצאים בידם והמגיעים למבקש וזאת לטענתו על מנת לסכל בכך את ביצוע התשלום לפי פסק הדין המשלים. לאחר שבקשות העיקול לא התקבלו, שולם סכום פסק הדין ולמצער מרביתו.

9.       בין לבין, ביום 4.9.05, הגיש המבקש תביעה נוספת נגד הנתבעים (להלן: " התביעה השנייה"), לבית משפט השלום בתל אביב יפו (תא. 46320/05), בה עתר לחייבם לשלם לו תמלוגים המגיעים לו משנת 2000 ואילך, דהיינו מתום התקופה לה עתר לחייבם לשלם לו לפי התביעה הקודמת. במסגרת הליכי ביניים בתביעה השניה נטען למעשה בית דין כלפי המשיבה באשר לחלק הסעיפים בכתב הגנתה בהסתמך על פסק הדין המשלים, בקשה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון, כב' השופט רובינשטיין. בהחלטה מיום 20.6.07 (בר"ע 682/07), הורה בית המשפט העליון כי פסק הדין המשלים, הקובע כאמור את גובה הפיצוי אינו יוצר השתק פלוגתא ולכן יש לדחות את בקשת המבקש למחיקת סעיפים מסויימים מכתב ההגנה של הנתבעים, ובאופן שכל צד רשאי לטעון את כל טענותיו בנוגע לתשלום המגיע למבקש מאז שנת 2000 . הכרעת בית המשפט העליון מושתת בעיקרה על ההבחנה בשאלת השתק פלוגתא במקרה של הכרעה לגופה לעומת הכרעה במקרה של פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, כמות שנעשה בפסק הדין המשלים.

10.   בחזרה לדיוננו, המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, בש"א 17942/04 מהטעם שעילת התביעה, דהיינו הרשלנות שמייחסת המשיבה למבקש בקשר עם הסתמכותה על חוות דעתו וייעוצו, עומדת בסתירה לעמדתה בתביעה שהגיש המבקש נגדה ובה נטען על ידה כזכור כי בין הצדדים לא נקשר על הסכם וכי הנתבעים ובכללם המשיבה כלל לא הסתמכו על על הייעוץ שהמבקש נתן להם לטענתם, לא כל שכן לא הוקמה על ידם מחצבה. עוד נטען לקיומו של השתק פלוגתא לאור פסק הדין המשלים המחייב את המשיבה בתשלום כספים למבקש ומכאן שמושתקת המשיבה לטעון להפסדים בחציבה. הבקשה נדונה לפני כב' הרשם גלדשטין שקבע בהחלטתו מיום 6.3.07 כי הגרסה העובדתית נשוא כתב התביעה של המשיבה אכן עומדת בסתירה לטענותיה בתביעת המשיב (להלן: "ה החלטה"). עם זאת סבר כב' הרשם גלדשטין שאין מקום לדחות את התביעה על הסף ויש לאפשר למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן אשר לא יכלול טענות הסותרות את טענותיה העובדתיות בתביעת המבקש.

11.   בהמשך להחלטה, הגישה המשיבה ביום 17.4.07 כתב תביעה מתוקן ובו חזרה למעשה על טענותיה בכתב התביעה המקורי לפיהן המבקש התרשל מקצועית בתפקידו הן בייעוץ הגיאולוגי שהעניק למשיבה, הן בהכנת התחשיב הכלכלי אשר הוכן על ידו עבורה ביחס לפרויקט כמו גם בחוות הדעת שנתן למשיבה שנטען כי שמשו כבסיס המקצועי בהחלטתה על ביצוע פרויקט החציבה במתכונת שהוצעה על ידי המבקש.

12.   המבקש הגיש בקשה להורות על סילוק על הסף של כתב התביעה המתוקן באשר לטעמו הוא אינו עונה על התנאים שנקבעו בהחלטה, זו הבקשה נשוא החלטתי.

13.   עמדת המבקש :

המבקש מפנה לכך שגם בכתב התביעה המתוקן טוענת המשיבה לכך שפעלה בהסתמך על ייעוץ המבקש אשר התרשל מקצועית וגם לה במסגרת הפרויקט להפסדים ניכרים (סעיפים 19 ו -21). במסגרת הסעדים נגד המבקש נטען כי גרם לה לאסון כלכלי נוכח התרשלותו החמורה והקיצונית ויש לפצותה בגין רשלנותו (סעיפים 23 ו -24). לעמדת המבקש, טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה עם הטענות שהעלתה המשיבה בתביעת המבקש לפיהן לא הייתה לו כל מעורבות בהקמת המחצבה ותפעולה, לא כל שכן לא העלתה כל טענה במסגרת תביעת המבקש כי נגרמו לה הפסדים ובמיוחד נוכח קביעת בית המשפט בפסק הדין המשלים שהשית עליה לשלם לו פיצוי ניכר.